מאמר המבקש להתחקות אחר אלמנטים של פנטזיה, זהות ואידיאולוגיה ועל תרומתם לטקסט על-פי שלושה שירי עלייה לנגב שכתב אלתרמן וכיוצא מכך לנסות להעריך את עוצמתם של שירי עיתונות אלו - עד כמה הם משקפים את הלכי את ההיסטוריה. 

 

בשיריו של אלתרמן, בשירי-הטור שלו, שפורסמו דרך קבע בעיתון סוף השבוע הטור השביעי נפרשה שלו תמתיקה מגוונת הנוגעת למגוון חוויות אנושיות בכלל ולחוויה הציונית בפרט. בשירים המתארים את החוויה הציונית בישראל כמדינה צעירה בהתהוותה, מתייחס אלתרמן להווי הנשזר בחייה של המדינה וכותב על אודות עניינים עכשוויים והתנגשויות הנוגעים לקשת רחבה של סדר היום בה.

 

אלתרמן מתייחס אף לחוויות העלייה של קבוצות עולים יהודיים למדינת ישראל מכל קצווי עולם ומנציחן באמצעות השימוש הפואטי שיש בו מן הצמצום והשגב ומן התחכום הלשוני.

 

חוקר הספרות דן לאור מציין את עליית היהודים ארצה כאחד מן הנושאים המסעירים בחיי המדינה ואף "הסעירו את דמיונו של אלתרמן". 

 

בספר השירים השני של הטור השביעי מצויים שירים המוקדשים לעניין זה, כמו שירי עלייה על אודות יהודים מארצות הגולה השונות. אחדים משירי העלייה הללו, שעניינם בהתרחשותם של אירועים לאומיים במדינת ישראל בין השנים תשי"ד–תשכ"ד, ומתייחס לאוכלוסיית העולים ארצה בשנות החמישים. רבים מהם הובאו להתיישב בנגב, להתגורר בו ולמצוא בו את פרנסתם ולהבטיח בו את עתיד ילדיהם. היו אלה עולים בעיקר בני ארצות המזרח: תימן, אירן, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו.