נתן אלתרמן הלך לעולמו בגיל 59 ביום שבת (28.3.1970; כ' באדר, התש"ל) בשעה 5:10 לפנות בוקר. בעיתוני הבוקר של יום ראשון (29.3.1970) פורסם לראשונה, בעמודי השער, בעמודים הפנימיים ובמוספי התרבות והפנאי, על מותו של אלתרמן. כותרת עמוד השער ב'דבר' נתחמה במסגרת שחורה והכריזה: "נתן אלתרמן איננו". תחימת הכותרת במסגרת שחורה ביטאה אות לייצוג של אבל, הזדהות עם המנוח וכניסה לריטואל של אבל בו שותפים קוראי וחברי עיתון 'דבר'. גם ביתר העיתונים, עמודי השער, הכותרות ומוספי התרבות עסקו במוות. בנוסף לדיווח על נסיבות המוות, סקרו העיתונים את קורות חייו, תוך התייחסות לתחנות עיקריות ויצירות בולטות (הר-גיל, 29.3.1970; נתן אלתרמן איננו, 29.3.1970).

 

במהלך החודש שלאחר פטירתו, שמו של אלתרמן התנוסס בעשרות כתבות שונות, בעמודי השער, במאמרים, בטורי דעה, בדפים פנימיים ובמוספים שמותגו כמדורי ספרות. בין היתר, הוא הוספד על ידי בכירי המערכת הביטחונית והפוליטית, נותחו יצירותיו, הוקדשו לו שירים מפי משוררים ישראלים ידועים ואף נשלח מכתב למערכת 'דבר' שביקר את חוסר נכונות הממשלה לקבור אותו בקרב גדולי האומה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, על אף הוראתו לקבור אותו בטקס צנוע וסמלי, כפי שביקש בצוואתו: "ללא הספדים, בין פשוטי-עם" (הר-גיל, 29.3.1970). לעומת זאת, כפי שיובהר בפרק המסקנות והדיון, בניגוד לעיתונים האחרים, ובאופן תמוה למדי, 'המודיע' בחר שלא להתייחס כלל למותו של אלתרמן, מלבד מודעת אבל מטעם ממשלת ישראל.