בספרם החדש "הכוכבים לא רימו" נדרשו שני חוקרי הספרות, הפרופסורים דן מירון ואריאל הירשפלד, לספרו הראשון, אבל לא ויתרו על דיון בספרו השני. שם ספרם הוא פרפראזה על שורה מ"הכניסיני תחת כנפך" לביאליק, שם הכוכבים כן רימו. נראה שהשניים מבקשים להנגיד את תפיסתו הסימבוליסטית־רומנטית של ביאליק, האומרת הכוכבים בצד האחד והאני בצד האחר, לאלתרמן שאינו רוצה שהכוכבים יישארו בחוץ והיה רוצה לנגוע בהם או לפחות בצמרות העצים והנוף, לזרום בהוויה, אפילו תהא סמלית.

המסה של מירון, שכתב על אלתרמן עוד בהיות המשורר בחיים, מבקשת להתמקד בתכנים ובקול הדובר מהשירים. שם המסה שלו, "מאדם לאדם — על הולדת הפוליטיקה מרוח המוזיקה ב'כוכבים בחוץ'", הוא פרפראזה על ספרו של ניטשה "הולדת הטרגדיה מתוך רוחה של המוזיקה", והרעיון העומד מאחוריה הוא שההיבט התוכני־פוליטי של אלתרמן מצוי בהיחבא כבר במוזיקה של "כוכבים בחוץ" — וזאת דרך האופנים השונים של הקול הקולקטיבי, דהיינו גוף ראשון רבים.