בשירו הקצר של אלתרמן 'הרים', המרחב הופך לתנועה, והתנועה לזמן, והזמן לסיפור, והסיפור למיתוס, והמיתוס מתגלה כגיאולוגיה. שיר חידתי, דחוס בדימויים פרועים ובהדים ובני-הדים מוזיקליים מחושבים היטב. במסגרת מבצע פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' קראנו בשיר במרב האיטיות וחשפנו את צפונותיו. לפניכם רצף העיון שלי בשיר ומבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים המשתתפים.