המאמר מנסה לעקוב אחרי הלוך הרוחות ששרר בחיי אלתרמן - במישור האישי, הלאומי והגלובלי - לאחר פרסום ספר שיריו "עיר היונה" (1957). דברי זך בגנות אלתרמן מוצגים כאן לא כ"יריית הפתיחה" של המרד האנטי-אלתרמני, אלא כ"אקורד הסיום" שלו (לאחר סדרת מאמרים של יריבי אלתרמן מה"ימין" הרוויזיוניסטי).

        אלתרמן, וכמוהו גם לאה גולדברג שלא ניצלה מאחיזת ידם המכאיבה והמזלזלת של הצעירים, ניסה לקרוא ולהבין את השירה האנגלו-אמריקנית, מקור ההשראה לזך ולחבריו,  שהפואטיקה שלה החליפה בתקופת "המלחמה הקרה" את הפואטיקה הצרפתית-רוסית של אלתרמן וחבריו. המאמר מראה את רישומו של שירו הנודע של ויליאם באטלר ייטס "Sailing to Byzantium" על "חגיגת קיץ" - קובץ שיריו האחרון של אלתרמן משנת 1965.  אלתרמן לגלג כאן על זך ועל יריביו הצעירים, כשם שלגלג עליהם  ועל הערכים הפואטיים והפוליטיים שמנחים אותם גם במחזהו "פונדק הרוחות" (1962).