בשני השירים שלפני-האחרון ב'כוכבים בחוץ' מזמן אלתרמן למפגשים צפופים את שלושת עמודי התווך של הספר: העלמה, השירים והדרך. בת המוזג, שהמשורר ורעיו לעט מחממים את עיניהם בתנור יופייה, מתגלה כהתגלמות ה"אַתְּ" של כוכבים בחוץ: ליופיו המלבב והמסעיר של עולם היומיום, המעורר את ליבו של המשורר ואת יצר הפיוט שלו. במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' בפייסבוק וברשתות נוספות התקרבנו יום יום, שורה אחר שורה, אל מהות זו לגילוייה הססגוניים והמפתיעים בשיר. לפניכם רצף העיונים שלי, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים.