המאמר עוסק בהשפעה חדשה לי על הספר "שמחת עניים" שגיליתי במקרה לגמרי, ולא נתקלתי בה בשום מקום אחר.

ההשפעה היא ממשורר ומחזאי ספרדי שנולד ב 1898 וחי עד 1986, היה ידוע ואהוב מאוד בזמנו בעולם ותורגם ללשונות רבות, ושמו פדריקו גרסיה לורקה. במאמר אני קוראת לו רק לורקה למען הקיצור, ולנתן אלתרמן פשוט אלתרמן.

הכרתי מלבד מחזותיו רק שני ספרי שירה של לורקה שתורגמו גם לעברית.

הראשון הוא "רומנסרו צועני" ספר שירים נפלא.

השני "שושנה וסכין". בספר שני זה מצאתי הלך נפש שהזכיר לי מאוד את זה של "שמחת עניים".

וגם מעבר להלך הנפש מצאתי מקבילות מסוימות בין לא מעט מהשירים של שני משוררים אלה, וזאת אף כי הסגנונות של שניהם שונים מאוד זה מזה.

כל היתר מפורט בטקסט עצמו של התחקיר שעשיתי כדי לבדוק לעצמי ולמי שימצא עניין בכך, ולוודא שלא טעיתי. איך גיליתי את הדמיון בין השניים שהפתיע אותי מעבר לסגנונות השונים,  מסופר בין השאר במאמר.