הפזמון "צריך לצלצל פעמיים", שירם של נתן אלתרמן ומשה וילנסקי, נכתב ב-1939 בעבור התכנית הראשונה ("כוסות רוח") של תאטרון "כל הרוחות ". כידוע, צפיפות האוכלוסין ששררה בעיר תל-אביב בשנים 1933 – 1939 , בעקבות הימלטותם של יהודי גרמניה ארצה, גרמה למצוקת דיור שחייבה רבים מתושבי העיר לחלוק דירה עם שותפים, או ל התגורר במעמד של "דייר משנה" בחדר של משפחה שהתמזל מזלה להחזיק דירה בבעלותה. המצב גרם לנוהג של צלצול כפול בדלת ש נועד לאותת לבעלי הבית שה אורחהעומד מאחורי הדלת מחפש את הדייר/ ת שלהם. 

 

גיבורת השיר, הנושאת את המונולוג, היא רווקה מבוגרת שהגבר שנהג לפקוד את חדרּה מפעם לפעם נטש אותה לאנחות. עתה היא שרויה בבדידותה, תחת שמים מתקדרים וים שגליו נוהמים ללא הרף. זהו שיר עצוב של אישה ללא "אופק ציפיות", שהפרדה מן הגבר שנהג לבקרּה אירעה מבחינתה במפתיע - נתגלגלה לפתחה כרעם ביום בהיר . מאז חדל הגבר האהוב להגיע אליה, היא יושבת בד' אמות ומחכה לשובו, מתוך נכונות לקבלו אל בין זרועותיה ללא תלונות וללא הצבת סימני שאלה כלשהם.