השלישי מעשרת האחים, המקדיש את המנונו לספרים, הוא היחיד המתנצל בסוף שירו באוזני אחיו כי "אולי נוכרית אהבתו ותשוקתו לכם זרה". אך השיר עצמו משכנע מאוד, ובשלל ציורי לשון ומימרות שנינה מעלה על נס את הספרים – המייצגים את הדיוק וגם את הדמיון, את הרוח ואת הנצח. קראנו אותו מדי יום לאורך כחודשיים במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' בפייסבוק וברשתות נוספות. עיוניי המפורטים בשירים הללו, בית אחר בית ושורה אחר שורה, החושפים את ממדיהם השונים, וכן מבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים, מוגשים לכם כאן ברצף אחד.