בפרק הקודם שהתפרסם בגיליון ערב ראש השנה, טענתי בגנות ההזנחה שהזניחה הביקורת והמחקר הספרותיים את שירי הזמר של נתן אלתרמן למרות סגולותיהם הספרותיות החשובות. עתה אציע קריאה בארבעה משירי הזמר שלו שנכתבו במהלך שנות הארבעים, החל בראשית מלחמת העולם השנייה וכלה בתחילת מלחמת העצמאות. הראשון ברביעייה זו, "דרך, דרך, נתיבה", נכתב כנראה תיכף לאחר הופעת "שמחת עניים" באביב 1941, אולי לקראת פסח תש"א (טקס ייסוד הפלמ"ח), הולחן בידי מרדכי זעירא ונדפס בסתיו של אותה שנה ב"לוח הארץ" לשנת תש"ב.

"לוח הארץ", מעין המשך של אלמנך שוקן הגרמני המפורסם, יצא לדרכו עם רכישת "הארץ" בידי זלמן שוקן והתמנות בנו גרשום לעורכו, ושאף לערב את העיתונאי עם הספרותי. לצד סקירות, סיכומים ורישומים סטטיסטיים של סוף שנה הוא הכיל פרקי ספרות, שהבולט שבהם היה תמיד סיפור או פרק מרומן של ש"י עגנון. בסוף שנות הארבעים נוספה אל הפנינה העגנונית מסכת שירים לירית־מטפיסית של אורי צבי גרינברג שקבעה ברכה לעצמה. חלקו הספרותי של הלוח נערך על־ידי המספר המודרניסט יעקב הורוביץ (מחברו של האפוס "אור זרוע"), מי שנתמנה זה לא מכבר לעורך המוסף הספרותי של "הארץ".

הורוביץ היה איש החבורה המודרניסטית שהתרכזה עתה סביב כתב העת "מחברות לספרות" תחת הנהגתו של אלתרמן. הידידות בינו לבין אלתרמן היתה אמיצה מאוד, ובזכותה כנראה עתיד היה המשורר לתרום במשך כל שנות הארבעים משיריו לכל כרך מכרכי ה"לוח" שראו אור מדי שנה לקראת חגי הסתיו, עד ללוח של שנת תש"י.