השיר "נְקֻדַּת אַרְכִימֶדֶס"   שהתפרסם בעיתון "דבר" מיום ל' בשבט תש"ג (5.2.1943), הוא השיר הראשון שפִּרסם אלתרמן תחת הכותרת "הטור השביעי". כותרת זו  הייתה עד מהרה ל"מותג" מבוקש, שהפופולריוּת שלו הרקיעה שחקים. רבים הצטופפו ליד בית "דבר" לִפנות בוקר  כדי לראות ראשונים את ה"טור" של  עיתון הבוקר  (בשעה שהעיתון עדיין לא חולק,  אך שירו של אלתרמן הכלול בו כבר התנוסס מבעוד מועד בחלון הראווה שהוצב על קיר הבניין ברחוב שינקין  פינת רחוב מלצ'ט).

       הגם שעברו עשרות שנים מאז כתיבתו ופרסומו של "טורו" הראשון של אלתרמן (בימים אלה מלאו שמונים שנה להופעתו) , הוא ממשיך לשמור על הרלוונטיוּת ועל האקטואליוּת שלו –  חדש ומבריק כביום היוולדו. בימים אלה הוא רלוונטי  במיוחד, בעת שקולות אנטי-דמוקרטיים נשמעים ברמה – אצלנו ובעולם. אלתרמן הצביע כאן על הקשר בין שאיפתם של המִשטרים הטוטליטריים להשתלט על העולם לבין הגזענות המשמשת שֶׁמֶן על גלגליה. הוא סיים את השיר בסימון הכלל ההיסטורי המעגלי שלפיו מה שהיה הוא שיהיה ("זֶה מַתְחִיל... – אֲבָל לָמָּה נַגִּידָה עַד תֹּם? –  / זֶה נִמְשָׁךְ עוֹד אֲפִלּוּ הַיּוֹם").