השיר הרביעי במסגרת המדור "הטור השביעי" – "אמונות תפלות" –  נדפס בעיתון "דבר" ביום 26.2.1943.

 

שיר אירוני זה הוא בעצם המחשה של רעיון שהעלה אלתרמן ארבע שנים קודם לכתיבת טור זה במאמר "עולם והיפוכו" (1939). בחלק השלישי של מאמר זה ("בני אדם חדשים"), שחּוּבר בשלביה הראשונים של מלחמת העולם השנייה, הסביר אלתרמן שהמשטרים הטוטליטריים יוצרים "יצור אנושי" חדש שעבר תהליך דיהומניזציה שעדיין לא היה כמותו בהיסטוריה של המין האנושי.  

 

בשירו הסרקסטי "אמונות תפלות" העמיד המשורר פנים  כאילו הוא מזדהה  עם עמדת ה"סִטרא אחרא", ודיבר כביכול מפיהם של "בני האדם החדשים"  – מין  גלמים מודרניים חסרי ערכים אנושיים כלשהם, המתבוננים באנשי "העולם הישן", המאמינים בערכים "מיושנים" כמו "מצפון", "צדק", "חמלה",  כבטיפוסים פרימיטיביים קמאיים המאמינים באמונות תפלות שאבד עליהן כלח.