"לא הכול הבלים, בתי", פונה המת-החי של 'שמחת עניים' לאשתו בשיר הפותח את גופה של היצירה. "לא הכול הבלים והבל". והוא סוקר את חייהם ואהבתם, את עוניים ומרודם, את מותו בידי אדם ואת מותה שתבוא. אנו פוגשים את "הכוח" שאין לו קץ ואת הצמא שאינו נשבר. עיוננו המפורט מאוד בשיר זה נערך מדי יום ביומו לאורך חודש אייר תשפ"ג, במסגרת המבצע רב-השנים "כפית אלתרמן ביום" ברשתות החברתיות. האזנו בסבלנות לכל מילה, לכל הד ולכל בן-הד, וניסינו להבין את הדברים מתוכם ולא על פי פרשנות אלגורית כלשהי. לפניכם רצף העיונים, עם מבחר מן התגובות הפרשניות של המשתתפים.