'שמחת עניים' מגוללת בשירי הפרק הרביעי שלה מסכת של חשבון נפש מזעזע, דווקא מצידו של הקורבן שנתן לדברים לקרות. ההכאה על חטא היא הוקעה של הדרכים שאנשי העיר הנצורה, גיבורי 'שמחת עניים', לא בחרו בהן. דרכי המחדל, הכניעה, שיתוף הפעולה, הבגידה והשתיקה. השני בשירי הפרק, 'לאן נוליך את  החרפה', מתחשבן עם התופעות הללו ומציג אותן כחרפה שלא תימחה – תוך פיתוח, היפוך וניפוח של המוטיב מפרשת תמר ואמנון "אנה אוליך את חרפתי". במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' קראנו את השיר בעיון, בפיסות קטנות, תוך הקדשת קשב לכל ממדיו ובמיוחד להקבלות המתפתחות בין חלקיו. כאן מרוכזים כל קטעי העיון שלי בשיר כסדרם, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של המשתתפים.