חקרן סקרם
 |
| 15 יונ 2012 00:17 |
 צטט
 הגב
�
|
הביטוי "לאן נוליך את החרפה" מיוחד לאלתרמן, אבל לי נדמה שראיתי אותו פעם באיזו מסכת בתלמוד, או משהו כזה. האם מישהו יכול להאיר את עיני? |
|
|
|
|
דוד גוטרזון - מנהל האתר
|
| 17 יונ 2012 06:59 |
צטט
הגב
�
|
שלום חקרן,
אם באת במגמה לחקור באופן יסודי שאלה זאת, אפנה אותך לספרו המצוין של פרופ' עוזי שביט "לא הכל הבלים והבל" העוסק בקובץ השירים 'שמחת עניים' ובו הוא מקדיש פרק שלם (פרק י"ח) לשיר "לאן נוביל את החרפה".
כדרכו שביט לא השאיר אבן אחת שלא הפך בדרכו להאיר את עינינו. בדיוק מה שביקשת :)
אך לא אשלח אותך ללא צידה לדרך...
המקור לשיר (לפי שביט) הוא הצירוף הלשוני המופיע בשמואל ב' י"ג 13 בפרשת אונס תמר "ואני אנה אוליך את חרפתי?". אך הצירוף מופיע שוב ובאופן בולט בשיר "אחותי רוחמה" של יל"ג ושם חוזר השימוש בו באופן בולט, ארבע פעמים בשיר.
|
|
|
|
|
אחד
|
| 17 יונ 2012 09:55 |
צטט
הגב
�
|
המורה שלי בתיכון היה אומר כאן "נו, אם אתה כבר כזה, אז תגיד לי בבקשה ...."
מה אומר עוזי שביט על הביטוי "קטן עין, כעכבר בחשכת חורו" שגם הוא ביטוי מיוחד לאלתרמן, אולי אפילו יותר
יש לשביט ספר יסודי באותה מידה גם על שירי מכות מצרים
אלתרמן עסק לא מעט בעכברים, חולדים ושאר שוכני עפר |
|
|
|
|
דוד גוטרזון - מנהל האתר
|
| 17 יונ 2012 11:38 |
צטט
הגב
�
|
שלום לאחד והיחיד :)
אז באמת בספר (שגם הוא מצוין) "שירה מול טוטליטריות" של אותו פרופ' שביט הוא מתייחס בהרחבה ל'שירי מכות מצרים'.
הציטוט שהבאת נלקח מהשיר השלישי של 'בדרך נא-אמון' שאותו שביט מנתח בהרחבה בפרקים 17 ו-18 של ספרו ('בדרך נא-אמון' והתפיסה הפיגורלית). מכיוון שאני מכיר את יסודיותך, כל שנותר לי הוא, לשלוח אותך לפרקים אלה בספר :) :)
ו... החדשות הטובות הן שהספר כולו (ממש כך) נמצא באתר זה כאשר לכל פרק יש קובץ נפרד.
אך גם כאן איני רוצה להתחמק. שביט לא מתייחס במפורש לדימוי הזה שציינת. ולכן אתן לך את פירושי (שאם כל הכבוד לי, לא משתווה לאלה של שביט :) )
הציטוט המלא הוא:
"בך ניבט זה השיר קטן-עין
כעכבר בחשכת אורו"
המשורר מפנה אותנו לשיר שהוא (הם) שירי מכות מצרים שבהמשך המתייחסים אליך (כלומר לנא-אמון). זוהי מין הצצה קטנה של השיר, כמו של העכבר שמסתכל מתוך חורו אל המציאות (לא מוזכר באף חלק בקובץ השירים אך אולי רומז, כפי ששביט חושב כמו גם חלק מהפרשנים האחרים, למציאות של שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 כמו שיש פרשנים שחושבים כך).
אבל יש לי תחושה חזקה שגם לך יש הסבר.
שוּט!
|
|
|
|
|
ענבר מ.
|
| 26 יונ 2012 11:56 |
צטט
הגב
�
|
(אגב, הצלבת מידע קצרה חושפת פרט פיקנטי משעשע: לפי ויקיפדיה אלתרמן השתתף במבצע אחד בכל הקריירה הצבאית שלו, ומה היה שמו המקורי של המבצע?
נכון - "עשר המכות".
מישהו הקדים אותי? :) ) |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 10 יול 2012 00:38 |
צטט
הגב
�
|
לחקרן, ששאלת:
"הביטוי "לאן נוליך את החרפה" מיוחד לאלתרמן, אבל לי נדמה שראיתי אותו פעם באיזו מסכת בתלמוד, או משהו כזה. האם מישהו יכול להאיר את עיני?"
תשובה:
הביטוי אכן מופיע במדרש רבה שעונה לגמרי להגדרה "משהו כזה" בדמותו למסכתות האגדה שבתלמוד.
מדרש רבה על ספר בראשית פרק ל"ד פסוק כ"ו (פרשה פ פסקה יא): "וייקחו (שמעון ולוי) את דינה (אחותם לאחר שנאנסה) מבית שכם ויצאו", ...אמר רב הונא: אמרה (דינה), ואני אנה אוליך את חרפתי?! עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה (מתחתן אתה, אז היו מותרים נישואי אח ואחות).
יל"ג בשיר "אחותי רוחמה" העוסק ב"סופות בנגב" בהם היו אירועי אונס בנות ישראל על ידי גויים פורעים, וודאי התכוון למדרש הזה ששם את דברי תמר ביתו של דוד המלך שנאנסה על ידי אחיה, בפיה של דינה שנאנסה על ידי גוי. אכן בכותרת המשנה לשיר הוא מציין: "לכבוד בת יעקב אשר עינה בן חמור".
לדעתי הן אלתרמן והן יל"ג התכוונו לדינה שעונתה בידי גויים כהקבלה לאומה הישראלית המעונה ביד גויים בתקופתם ולא לתמר שנאנסה על ידי אחיה.
|
|
|
|
|