כאשר בארי סחרוף שר ב 1998 את השיר 'עוד חוזר הניגון' בלחנו הנפלא של נפתלי אלתר, העיבוד הרוקיסטי הפך את השיר לפופולארי והונגש לרבים שלא היו מודעים לפלא הגדול הנקרא אלתרמן. אבל (ותמיד יש אבל...) הוא הוסיף את ה 'ל' המיותרת והמעצבנת למלה 'לכת'.
אלתרמן כתב בסוף הבית השני:
וְכִבְשָׂה וְאַיֶּלֶת תִּהְיֶינָה עֵדוֹת
שֶׁלִּטַּפְתָּ אוֹתָן וְהוֹסַפְתָּ לֶכֶת - -
ובארי סחרוף שר:
"שליטפת אותן והוספת ללכת" (ושימו לב גם ל 'י' שהתווספה במלה 'לטפת' המקורית כפי שהשיר מופיע בשירונט).
טוב. זה קרה ואפשר אולי להבין שהמבצעים חשבו שאולי השיר לא יהיה מספר מובן לקהל המאזינים. כאילו לא יבינו מה זה 'לֶכֶת' (ראה סיפור השיר 'דצמבר' שממנו הושמטו בשיר הפופולארי ובמודע, נהר הגוודלקיביר מסביליה ואוטובוס 'המעביר' מתל אביב) אבל נוכל לסלוח לאומן ואפילו אולי להודות לו על הפופולאריות העצומה שהוקנתה לשיר.
אבל (ושוב יש אבל), במוצאי השבת האחרונה זכינו לצפות בהצגה 'עוד חוזר הניגון' בהבימה. שעתיים וארבעים דקות שכולן אלתרמן (ותרצה, נכון שצריך דרמה אבל היה קצת יותר מדי תרצה לטעמי). ההצגה נפתחה (איך לא, הרי השם מחייב), בשיר 'עוד חוזר הניגון' לפי הלחן של נחום היימן. יופי. והנה, צוות ההצגה בהבימה עשה את אותה טעות של בארי סחרוף, טעות מעצבנת. למה אתם שרים "ללכת"? אין במאי? אין עורך? אין מישהו שפתח את הספר כוכבים בחוץ וקרא את השיר הפותח? אפילו לא צריך לדפדף, זה הרי השיר הראשון.
האזנתי אחרי ההצגה, רק כדי להיות בטוח, לביצוע הנפלא של חוה אלברשטיין ללחן של היימן והיא שרה נכון, "והוספת לכת'.
אם מישהו מכם מכיר מישהו בהנהלה של הבימה, שיבקש בכל לשון של בקשה להוריד את ה'למד' המיותרת (הפוגעת גם במקצב של השיר).
גמר חתימה טובה.

שלום דוד,
אין צורך להתעצבן 😊

השינוי הזה של השמטת האות "ל" במילה "ללכת" אינה טעות של אף אחד. בגרסה הראשונה של השיר כתב אלתרמן "ללכת", אך בגרסאות מתקדמות יותר של השיר החליט אלתרמן עצמו להשמיט את האות ולהשאיר את המילה "לכת".

פרופ' אריאל הירשפלד, מסביר את ההחלטה של אלתרמן להשמיט את האות כאשר הוא מדבר על השיר "עוד חוזר הניגון".

מועדים לשמחה!

שלום רב! "תיקונים" כאלה בשירים המולחנים נובעים מכך שקשה לכתוב לחן לשיר ששורותיו לא קצובות באופן אחיד. אלתרמן בכוונת תחילה משנה מדי פעם את כמות ההברות בשורות שיריו, כדי שהשיר לא ישמע מונוטוני ("מרובע", כמו שנתן זך האשים אותו).

עוד כמה פרטים לגבי הנושא. לא בכדי אלתרמן מתחיל את השיר במילים "עוד חוזר הניגון". למה ניגון? הרי משורר אמור לדבר על מילים. אבל בכל שירת אלתרמן למוסיקה חשיבות גדולה ביותר. גם בשיר הזה המשורר משתמש בניואנסים של קצב באמנות גדולה. במבט ראשון ריתמוס השיר נשמע די רגיל: המשקל הוא משפיל (אנאפסט), מלרע ומלעיל לסרוגין, בכל השורות הבלתי זוגיות ארבע רגליים, בשורות זוגיות בדרך כלל – שלוש רגליים עם תוספת של הברה בלתי מוטעמת בסוף. המבנה נראה מרובע. אבל יש שתי שורות יוצאות מן הכלל: בבית הראשון בשורה השנייה יש ארבע רגליים, ובשורה השלישית בבית השני הוספה רגל של ימבוס ("והוספת לכת"). שתי הסטייות האלה מעניקות לקצב גמישות רבה. אם היה אלתרמן כותב "ללכת", אפשר לראות בזה רגל רביעית של משקל משפיל שלא במקום. ושימו לב לשורה השלישית בבתים הראשות והשלישי: בתוך השורות ישנם שלושה חרוזים בין המחצית הראשונה לבין השנייה!!! כך אלתרמן מפגין שליטה מופלאה על מראה ומוסיקה של היצירה כבר בשיר הראשון בספר הראשון שלו. שלא לדבר על התוכן הנפלא שלו.