הגדי מן ההגדה
הוא עמד לו בשוק, בין תיישים ועיזים,
ונפנף בזנבו הקט כזרת.
גדי מבית עניים, גדי בשניים זוזים,
בלי קישוט, בלי ענבל וסרט.

איש לא שם לו ליבו, יען איש לא ידע,
לא צורפי הזהב, לא סורקי הצמר,
כי הגדי הלזה יכנס לאגדה
ויהיה גיבורו של זמר.

אבל אבא ניגש בפנים מאירים
וקנה את הגדי ולטפהו על מצח...
זו הייתה פתיחתו של אחד השירים
שיהיו מושרים עד נצח.

והגדי את יד אבא ליקק בלשון
ובחוטמו הרטוב נגע בה.
והיה זה אחי, החרוז הראשון,
שפסוקו הוא "דזבין אבא".

יום אביב אז היה והרוח ריקדה
ונערות צחקו במצמוץ עיניים.
ואבא עם גדי נכנסו להגדה
ועמדו להם שם בשניים.

ואותה הגדה כבר מלאה מהמון
נפלאות ומופתים עצומים לגודל.
ולכן הם ניצבו על הדף האחרון
חבוקים ודחוקים אל הכותל.

ואותה הגדה כה אמרה אז דומם:
טוב, עימדו לכם, גדי ואבא.
בדפי מהלכים העשן והדם,
על גדולות ונצורות שיחתי נסבה.

אך ידעתי כי ים יקרע לא בכדי
ויש טעם חומות ומדבר להבקיע,
אם בסוף הסיפור עומדים אבא וגדי
וצופים לתורם שיזרח ויגיע.

זה שיר שפורסם בטור השביעי ב 1944. פרופ' זיוה שמיר פרסמה לאחרונה ב "7 לילות" מאמר העוסק בשיר ובפרשנות לכמה ביטויים מתוכו. לפי אלתרמן ה"אבא" הוא הקדוש ברוך הוא וה"גדי" הוא עם ישראל. אכתוב פה בקצרה אלטרנטיבה לאחד מפירושיה ואוסיף פרשנות על עוד שני ביטויים. זאת לאותם שייבחרו להעלות את השיר על שולחן ליל הסדר.

"לא צורפי הזהב" – מה עניין צורפי הזהב לגדי עיזים? לדעתי אלתרמן מתכוון פה ל"גדי הזהב" שפורסם ב 1928 על ידי אורי צבי גרינברג בספרו "אנקראון על קטב העצבון":
שרו ושרו על זאת האימהות:
יבוא גדי זהב באחת השעות,
יבוא עם כבודה וסגולות נפלאות;
לא בא זה הגדי ולא יבוא בבאות.
כלומר – זה הגדי מבית עניים, הוא לא זה שמחפשים צורפי הזהב שישמש כמודל ליצירת גדי זהב.

"לא סורקי הצמר" – מי הם הסורקים צמר עיזים?. במלאכת המשכן כתוב: "וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים". במשנה מופיע: "מֹאזְנַיִם שֶׁל סָרוֹקוֹת". מפרש הרמב"ם: מאזניים של הסורקים צמר ופשתן. סריקת הצמר היא השלב שלפני הטוויה.

"אבל אבא ניגש בפנים מאירים" נראה לי שהמקור הוא ממדרש רבה: "יאר ה' פניו אליך" – "שיביט בך בפנים מאירות ולא בפנים זעומות". "פן" הוא זכר ולכן אלתרמן הרשה לעצמו לכתוב "פנים מאירים" שמתחרז היטב עם "השירים". פרופ' זיוה שמיר הביאה מקור ל"פנים מאירים" מהזוהר אבל נראה לי שאלתרמן עיין הרבה ב"מדרש רבה" המשופשף שבספריית העבודה שלו ולא בספרי הזוהר שלא היו בספריית העבודה שלו למיטב ידיעתי.