אליהו הכהן, חוקר הזמר העברי, הפנה את תשומת ליבי לשיר המיוחס לנתן אלתרמן ואשר "מתרוצץ" באינטרנט בעיקר לקראת תחילתה של שנה חדשה. מייחסים אותו לשירי "הטור השביעי" ואליהו הכהן טוען שזו כנראה טעות.
גם הד"ר מרדכי נאור שחקר, בין השאר, את "הטור השביעי" מאשר שאינו מכיר את השיר הזה ושהסגנון לא מתאים לאלתרמן.

בחיפוש ב- Google של "שנה טובה אלתרמן" ניתן למצוא אותו באתרים ובפורומים.


הנהו הטור המיוחס לאלתרמן:


שנה טובה


תן לנו שנה אחת של שקט אמיתי

שנה של לובן הפריחה וירק הדשאים

שנה של להט אהבות וחום תנור ביתי,

ושנדע רק פעם מהו טוב ומה נעים.

שנה ללא קולות שנאה וזעקות השכול.

ללא מראות הדם-

ללא הלמות תופי המלחמה.

ללא הפחד המשתק של הנורא מכל.

ללא צחוקו של העתיד אשר נטמן באדמה.

הן לא בקשנו לנו אוצרות של ממלכות,

לא אושר עילאי ומכוניות פאר.

קורטוב אחד של שקט אמיתי ולובן של פריחות

אשר נוכל בהם בלאט להתהדר.

להתרגש כפעם מריחות של סתיו.

לדהור אל אושר כשריקת רכבת.

לבנות לנו סוכת שלום עכשיו,

להיות בה ראויים אנו לשבת.

זיו אייל, יצר איתי קשר בימים האחרונים וכתב לי את הפרטים הבאים:

בתחילת שנות האלפיים פתחתי ביחד עם אחותי בית קפה בשם "הטור השביעי" שהיה אכן בהשראת נתן אלתרמן.

במסגרת פעילותנו בקפה, פירסמתי באחד המקומונים שבשרון ברכת שנה טובה ללקוחותינו ומשום מה רבים נטו לחשוב שהברכה היא מאחד הטורים של נתן אלתרמן.

כל מי שמכיר את סגנון כתיבתו של נתן אלתרמן יכול לראות כבר מעיון ראשוני כי זהו אינו סגנונו, ולמרות שזה די מחמיא, איני מתיימר להגיע ליכולות הכתיבה של האיש.

לא מצאתי לנכון להיכנס לדיונים באתרים השונים אבל מכיוון שהאתר היפה בניהולך הקדיש גם הוא זמן לדיון בנושא, מצאתי לנכון ליידע אותך בעובדות.

בברכת שנה טובה

זיו אייל
ייעוץ והקמת עסקי מזון ואירוח

יש עוד קטע שמיוחס לאלתרמן בטעות, ולא ברור למה - "לשם מה קיימים יתושים בעולם".
השיר נכתב ע"י ופורסם בספר שירים של דודו טופז.

אם המחבר ראה את הטעות חוזרת ומופצת- חבל שלא העמיד את הציבור על טעותו קודם לכן, אבל כמאמר הפתגם-מוטב מאוחר מלעולם לא...

המשורר הוא זיו אייל
ראה כאן:
http://www.gil-oz.org.il/cgi-webaxy/item?1137

ב"ה

טעות בזהות / עדנה ויג

בְּכָל רֵאשִׁית שָׁנָה
שׁוֹלְחִים זֶה לָזֶה בְּרָכוֹת
כְּמֶחֱוָה
מְרַגֶּשֶׁת וְיָפָה

מִזֶּה מִסְפַּר שָׁנִים
נִשְׁלַח כִּבְרָכָה מְשֻׁבַּחַת
שִׁיר
נִרְשַׁם שֶׁכְּתָבוֹ נָתָן אַלְתֶּרְמָן

אַךְ הוּא לֹא כָּתַב זֹאת
בֵּין הַפִּזְמוֹנִים
וְאֵין לוֹ מִטָּעוּת זוֹ נַחַת

לָכֵן חוֹבָה לְהָעִיר וּלְהָאִיר:
כָּתַב זֹאת אִישׁ, אָמָּן,
לֹא אַלְתֶּרְמָן

אֵין זֶה סִגְנוֹנוֹ
לֹא מַתְאִים הַמִּקְצָב
וְזוֹ לֹא לְשׁוֹנוֹ.

זוֹ טָעוּת.
מִישֶׁהוּ הִמְצִיא לַכּוֹתֵב
זֶהוּת בְּדוּיָה
זוֹ תּוֹפָעָה מְגֻנָּה.

הַבְּרָכוֹת טוֹבוֹת
אֶת הַשָּׁנָה הֵן צוֹבְעוֹת
בְּעוֹד גָּוֶן
אַךְ לֹא אַלְתֶּרְמָן כְּתָבָן.

(c) עדנה ויג