הפורום
הגב לנושא נושא: עוד שתי שאלות על "שמחת עניים"
:
נוצר ע"י על 16 אוק 2012 11:33
לגבי הטנבור לדעתי תפסת את אלתרמן ב"קלקלתו". אלתרמן בחר בשם זה, בגלל הצלצול המרשים שלו. יש בו משהו אונומטופאי יותר מוצלח מסתם תוף. וכדי להבדילו מהתוף הקטן (שזוהי משמעותו המילולית המדוייקת של הטנבור) טרח להדגיש כי הוא מתכוון ל"הטנבור הגדול". עוד כמה מילים לשיר הנהדר, שיש לון מעמד מיוחד בשמחת עניים: תפקידו של הטנבור (בכלל בשירת אלתרמן) הוא לייצג את קצבו המונוטוני של העולם נדמה שאלתרמן חש ומתאר מעין קונטראפונקט בחוויית המשורר את העולם. מצד אחד הפילטר האנושי (הכפוף לחמשת החושים, פילטר התודעה האנושית וכו) חווה את העולם בדרך של פעימות או מחזורים או יחס של יחיד - רבים. הדוגמא הכי מוחשית לדעתי היא פעימות הלב שלנו, זה גם הכי מזכיר את המשל של הטנבור. אבל יש עוד הרבה דוגמאות. למשל מחזורי היום והלילה, לידה ומוות, עונות השנה, גיאות ושפל ועוד ועוד. את כל אלה ממשיל המשורר לפעימות הטנבור. מצד שני, חש המחבר שהמחזוריות הזאת, המונוטוניות הזאת היא אילוץ אנושי שרירותי ואיננה ייצוג שלם ואותנטי של היקום. שיש בו גם יסוד פראי ודינמי שאיננו כפוף למונוטוניות הזאת. המחבר חש שמוטל עליו לחשוף בפני הקורא את היסוד הזה, ואת המתח המובנה שבין שני הפנים האלה של היקום. בכובים בחוץ אלתרמן עוסק רבות במילוי שליחותו זאת אדגים את התופעה באמצעות הבית המסיים את השיר "יום השוק" "כי חומות מן הדרך תפנינה הצידה וחיינו גאו ללא גבול ומידה את עיני האדם ויומו כבר הציתה אש לבה, יחידה! " סוף ציטוט. האיזכור של המוטיב הזה בשמחת עניים הוא חריג, ולהלן אציין מה תפקידו לדעתי. הדוגמא הכי שימושית לתנועות מחזוריות, מונוטוניות ומכניות היא כל מה שהוא מעשה ידי אדם, ואצל אלתרמן מייצג את זה הרחוב. מכאן הזיווג של הטנבור לשיר הרחוב. אם ניקח למשל את שתי השורות הפותחות את השיר "הטנבור": הרחוב הגדול בטנבור הגדול טפח, טפח כל ימות החול. חורף הגיע וקיץ הלך והרחוב הגדול בטנבור טפח שימו לב לקצב המונוטוני. בארבע שורות אלה אלתרמן מתמקד בהכנסת הקורא לקצב המונוטוני. ( אם אתה חושב להשתמש בהומונימים בתרגומך, אתה לא טועה בהרבה, כי הכוונה של אלתרמן היא לתת תחושה מונוטונית בכל זאת לאוזן שלי מספיקה החריזה אא – בב של אלתרמן. עודף הומונימים עלול ליצור שיעמום, והרי אין דבר רחוק יותר מאלתרמן מאשר השיעמום מחוויית העולם.) בארבע השורות הבאות הרעיון מתפתח: עלמות ושווקים פרחו פָּרוֹחַ (שורה המייצרת בריחה תוכנית לכאורה מן המונוטוניות) והרחוב בטנבור לא חדל מטפוח (חזרה מיידית אל הקצב הבסיסי) את שפעת נעריו, אַמְהותיו ואוּרוֹ, (שורותיים המפתחות את אותו רעיון כמו השתיים שקדמו להן) עלי מהלך עוד דמדום טנבורו. הערת אזהרה למתרגם: "נעריו, אמהותיו" אין הכוונה לילדים ואמהות, אלא לכפיפים ועוזרים של הרחוב, או משהו כזה.מכאן האל"ף הפתוחה ב"אמהותיו". אם אני לא טועה גם ברוסית: "נער" הוא גם עוזר בן 50, כך שלא צריכה להיות לך בעייה. בחלקו השני של השיר המשורר חוזר לסיטואציה הכללית של שמחת עניים ושואל מתוכה אי אתה, רחובי, טנבורי הגדול? אייכם, אייכם ימות החול? אנה חורף הגיע? אי קיץ הלך? עלי קיץ וחורף לי הך, טנבור, הך! על שווקים ונערות שפרחו פרוח על כל אלה, טנבור, הך לי הך בכוח. כידוע, הסיטואציה שממנה הוא דובר (נוח גם כאן לראות בדובר את המת – החי) , היא סיטואציית "על קו הקץ". מצב קיומי בו עומדים הגיבורים לפני המוות, ובוחנים את ערכיהם. אני רואה בשורות הנ"ל מעין געגוע רגעי למצב הקודם. מעין קינה על הימים ה"טובים" שהיו. זוהי אתנחתא כללית במונולוג הלוהט של המת – החי אל הרעייה החיה, אבל האתנחתא מסתיימת בזוג השורות הבא, המסיים את השיר: "הן מאום לא היה לנו. כל מאום. רק שמחה ששמחנו, לעד לא תנום. לדעתי שתי שורות נפלאות, המקפלות בתוכן שפע של אלתרמן: 1) קצת מהפתיחה של כוכבים בחוץ ("שידיך ריקות ועירך רחוקה", עוד חוזר הניגון, שם) 2) קצת מ"שמחת עניים": איזכור של "שמחת עניים" אותה חלם העני כמת על מצע הקש כל חייו, שהיא כידוע שמחת הגאולה המגיעה עם המוות. (שיר הפתיחה, שם) 3) עוד קצת מ"שיר עשרה אחים" ("שמחות אנוש", פתיחה חדשה, שם)) 4) עוד קצת מ"שירי מכות מצרים" ("את החיוך הזה הותירו לחידה", איילת, שם) 5) הרבה תחושה אקזיסטנציאליסטית וסוליפסיסטית ועוד ועוד. שיר יפה מאד
שם משתמש:
קוד אבטחה:
CAPTCHA image
הכנס את הקוד המוצג למעלה בתיבה למטה
נושא:
RE: עוד שתי שאלות על "שמחת עניים"
הודעה:

שלח

בטל

תצוגה מקדימה
סקור נושא
Active Forums 4.1