הפורום
הגב לנושא נושא: בעקבות מאמרים עליו ב'הארץ' 19.4.10 ה' באייר תש"ע
:
נוצר ע"י על 03 אוג 2010 00:24
ולבקשת סיגל אתיחס בזהירות הראויה גם לסעיף ב': ציינתי שאני מקבל רק באופן חלקי, את הלגיטימיות של משאלתך "להבין את פשרו ופשר יצירתו" של האיש... וגו'. החלק המקובל עלי הוא עצם המשאלה, שאני מזדהה איתה. הרי גם אני עצמי, ממש כגיבורו של קפקא מ "לפני החוק", מוטל לפתחה של יצירת אלתרמן במשך רוב חיי הבוגרים, ועד סופה של היצירה, לפני ולפנים, לא באתי וכנראה שלא אבוא. אלא שאני מקבל את המצב הקיומי הזה, הן לעצמו והן כמשל על מצבו של האדם בכלל, הנמשל ומתמשל לאורך כל יצירת אלתרמן באינסוף של השתקפויות. החלק שאיני מקבל כלגיטימי הוא החלק הפסיכיאטרי. לעניות דעתי על הנסיונות "להבין יותר", "להתקרב יותר", להצטמצם בטקסט. ואם לדקדק: "להבין יותר" ראוי באמצעות הטקסט, ו"להתקרב" אפשר גם באמצעות הביוגרפיה ואפילו קצת פסיכולוגיה בגרוש לא תזיק (ובאופן פרטי - אני מסתייג) זה נכון לגבי כל אמן וכל יצירה, אך במקרה של אלתרמן זה נכון במיוחד. את הסיבה העיקרית לכך שזה נכון במיוחד לטקסט אלתרמני, אני מחפש בדיוק במקום שבו אני מטיף לאחרים לחפש: קודם כל בתוך הטקסט עצמו! והנה מתוך הטקסט עולה כי אלתרמן הודיע לנו מראש ובמפורש, כי כך עלינו לקרוא את שיריו. במנותק מרגשות אישיים (ביוגרפיים) כלשהם שלו. אני מפנה את הקורא הסבלני אל השיר הידוע "השיר הזר" ("שירים שמכבר", "כוכבים בחוץ", ע' 45), בו אלתרמן מסביר כיצד עלינו לקרוא שיר משלו. שלא במפתיע, כבר בשמו של השיר אתה מוצא את הרעיון הכללי, מקופל כעובר בבטן אימו, ולמד כי השיר הוא זר לנפש המשורר, לרגשות המשורר שחוללו את השיר. ומדוע הוא זר? כי המשורר עצמו טרח בכוונה גדולה על "הזרתו". הווה אומר: מי שמבקש את "כוונת המשורר" ייכבד ויוותר על חפירות ביוגרפיות. כאן מדובר ביצירה אנושית כללית ("זה השיר - אל בינה נשאתיו ואל גודל", מבהיר/ מצהיר אלתרמן), יצירה אנושית-כללית מוגשת לנו כאן ולא איזה שיר מקודד לאהובה מיסתורית, או לאם מסויימת מרוחקת וצוננת (לא ייאמן אבל גם פרשנות כזאת כבר מצאתי) או אפילו לא לבת מסוימת המבקשת לטרוף את נפשה בכפה. לא, אירוע מסוים כזה יתכן שיהיה הטריגר ליצירה, אך בעת הקריאה יש להתעלם מהעובדה הזאת. כך מורה לנו בעל הדבר עצמו. אמת, יתכן שרגשות אמיתיים כלפי אירועים אמיתיים, חוללו שיר זה או אחר, אך כוונת המשורר היא להפיק מהם יצירה כללית – אנושית. זה מה שהוא מודיע לנו. שיר אלתרמני כפי שהגיע לידינו, הינו זר לחלוטין לאירוע או לרגש שכביכול ילד אותו. אלתרמן כדרכו אינו חוסך בביטויים קיצוניים, "היפרבוליים", כדי לחדד את הנקודה ולהזהיר את הזר הקרב, ואומר בדברו על השיר הזר: "את נחושת ריסיו בצבת ארימה אעננו לשווא: הישבר וזעק! הוא שקט ויפה. דמעותיו בוכות פנימה הוא ממני ישר וחזק" ובהמשך: " בצינוק משפתיו נעקרו וידויים אך עליך האם לא סיפר מאומה.." וכו' וכו'. אנו רואים כי אלתרמן ממש מעביר את השיר גיבושון, או סדרת שבי, כל זאת כדי להבטיח כי הוא: שקט, יפה, ישר, חזק.. אני מאד ממליץ לחזור ולשנות בשיר מפתח זה. < המשך יבוא >
שם משתמש:
קוד אבטחה:
CAPTCHA image
הכנס את הקוד המוצג למעלה בתיבה למטה
נושא:
RE: בעקבות מאמרים עליו ב'הארץ' 19.4.10 ה' באייר תש"ע
הודעה:

שלח

בטל

תצוגה מקדימה
סקור נושא
Active Forums 4.1