ד"ר יגאל גליקסמן שלח לי את התיאור הבא בתוספת הקדשה בכתב ידו של אלתרמן:

 נתן אלתרמן ומשפחתו גרו באותו בית בו גרה משפחתי. ברח בן עמי 7 בתל אביב ( ליד כיכר דיזינגוף דאז). הם גרו בקומה שניה ואנו גרנו בקומת הפרטר - הכניסה.
כך שלמעשה ההכרות התחילה ונמשכה כשכנים לכל דבר. אימי ז"ל היתה מנקה את מדרגות  הבניין לצורך פרנסה והכירה טוב גם את השחקנית רחל מרכוס אשתו של אלתרמן כפי שהכירה את שאר השכנים. מדובר על השנים 1938-1947  . למרות התקופה הקשה ביותר באותן שנים 1938-1947 , למושג "שכנות" היה אופי מאד ייחודי של  משפחתיות ובמיוחד של "ביחד...."

נתן אלתרמן נהג לעיתים להגיע בשעות הלילה המאוחרות ,לאחר בילוי בקפה כסית המפורסם , מאחר ולעיתים התקשה לעלות לדירתו בקומה 2 היה דופק על דלת דירתנו , אימי כמובן איפשרה לו לישון בסלון שלנו עד למחרת בבוקר כך שלמעשה היה מעיין בן בית אצלנו.
 

הקשר ביני לבין נתן אלתרמן היה מאד מיוחד וקרוב , למרות גילי הצעיר מאד אהבתי אותו ויתכן וזה היה הדדי. רחל והוא היו תמיד מוזמנים לכל ימי ההולדת שלי החל מטקס הברית שלי שהתקיים בבית . ביום הולדתי ה 7 (1943) שאל אותי אלתרמן מה ארצה שיביא לי כמתנה , מאחר וידעתי כי הוא משורר בקשתיו לכתוב לי זכרון בספר הזכרונות האישי שלי ( בזמנו היה נהוג שכמעט לכל ילד יש את ספר הזכרונות האישי שלו בו כתבו לו חבריו מהשכונה, מהכיתה  וקרובי משפחה זכרון כלשהו). ואכן כך הוא עשה, הוא ביקש שאביא לו את ספר הזכרונות שלי , שלף את עט הפרקר הירוקה שלו הלך לשולחן המטבח ישב על אחד הכסאות ותוך זמן קצר כתב לי את הזיכרון .

אגב ההקדשה נכתבה בדיוק באותה צורה אלכסונית , (זו לא טעות בסריקה במחשב. )

מאחר וכנראה כך נהג לכתוב ( ראה הקדשות שלו לאברהם חלפי וזאב יוסיפוביץ )

המאמר המלא