אחרי מותו נעשה נתן אלתרמן מטבע עובר לסוחר. את המטבע משלשלים, בין השאר, למכונות תקליטים אוטומטיות, וכולנו אמורים להצטרף אליהן ולפזם את שירי אלתרמן שהולחנו, מולחנים ועוד יולחנו בלי הפסקה ובלי הבחנה. העדר הבחנה הוא עניין קריטי: אלתרמן העניק רק לאחד מספריו את הכותרת "התיבה המזמרת", ועכשיו מתערבב מכלול יצירתו - טקסטים פואטיים מורכבים, שירי אקטואליה נוסח "הטור השביעי" (אלה גם אלה לא נועדו להלחנה), פזמוני בידור ושירים ברוח עממית, שאלתרמן הקפיד על שמירתם כתחום נפרד, צדדי - בתיבה מזמרת גדולה אחת. 

 

רבים ניסו להלחין את נתן אלתרמן, רק מעטים הצליחו. אפילו סשה ארגוב הגדול קיצץ, נכנע ונכשל. אולי מוטב לחזור לקריאה שקטה ומעמיקה של הטקסטים