|
משורר מת מהלך - חיים נגיד
מן המפורסמות היא ששלושת ספרי שיריו הראשונים של נתן אלתרמן, כוכבים בחוץ, שמחת עניים ושירי מכות מצרים, עטופים בשבעה צעיפי הסוואה והצנעה. חידָתִיוּת זו לא רק הקנתה להם את אופיים המשכר ומהלך הקסם, אלא היא שהפנתה את קוראיהם – במכוון או בדיעבד - לקסמיה החזותיים והמוסיקליים של שירתו, לחריזתה ולמקצבה המכשפים. כי אם המשמעות הייתה חסומה לעתים בפני הכוח הממַשֵּׂג, הרי הממשות הצלילית והאימאז'ית הייתה גלויה בפני הכוח המדַמֶּה. כך שירתה החידתִיוּת בשירת אלתרמן אותה תכלית שהשירה המודרניסטית כיוונה אליה מראשיתה – לקרב את הפיוט אל המוזיקה, להביא את ההבעה המילולית למקום שבו המִלִּים מכוננות חוויה שאינה ניתנת להבעה במִלִּים.
חזור |