|
על היריון שנמשך שלוש שנים ועל אי-דיוקים אחרים - זיוה שמיר
במאמרו "ואמות ואוסיף ללכת" ("מעריב", סופשבוע, גיליון ראש השנה, 8.9.2010), מציג מנחם בן את נתן אלתרמן כגדול משוררי ישראל, ולא בפעם הראשונה. הוא עשה כן לא מזמן בבלוג שלו ("מנחם בן רץ לראשות הממשלה", 15.4.2010), באותם טיעונים ובאותם ניסוחים עצמם. זוהי כמובן זכותו המלאה של מנחם בן – למַחזר את עצמו לדָרג את זולתו – הגם שדומה שאפילו אלתרמן עצמו היה מוכן להעניק את הבכורה לביאליק ו"להסתפק" במקום השני. אולם לא על ענייני "טעם וריח" אני מבקשת להעיר כאן, כי אם על עובדות פשוטות, שלא זכו במאמרו של בן לבדיקה מדוקדקת, ונשתבשו עד לבלי הכּר. אי-הדיוקים הללו עלולים להטעות רבבות מקוראי "מעריב", להכות שורש ולהפוך ל"אמת עובדתית".
חזור |