הכול מסכימים שאחד המאפיינים הבולטים ביותר של שירת אלתרמן הוא הריתמוס "התופס אותך בגרון". יש תמימות דעים כללית בעניין זה בין הקוראים, בין אם הם מוצאים בזה טעם לפגם תיאורטי, כמו נתן זך בספרו ברגסון והריתמוס בשירה המודרנית, בין אם מוצאים בזה מעלה אסתטית, כמוני בספרי שירה עברית היפנוטית - קווים לאפיונה; בין אם, כמו רוב הקוראים הלא-מקצועיים, הם פשוט מתמסרים לקסמה ההיפנוטי. אופי זה מציב בעיה קשה בפני השחקן המקצועי אם הוא מבקש לשמור על הריתמוס "הסוחף" בלי לפגוע בטבעיות הדיבור, בלי לשוות לו ניגון ילדותי. להלן אבחן איך יוסי בנאי מתמודד עם בעיה זו ב"שיר לאשת נעורים" מתוך שמחת עניים.