תשובתו של אלתרמן לדילמה של 'הצלת האנושות' ב'שירי מכות מצרים' דומה לתשובותיהם של שני הוגים אירופיים גדולים בני זמנו, שניתנו פחות או יותר באותו זמן: קרל פופר בספרו הגדול החברה הפתוחה ואויביה (1945) וז'ן פול סרטר בספרו הקטן האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם (1946).
 פופר הוא, כידוע, מתנגדו החריף של ההיסטוריציזם – של התפיסה כי להיסטוריה יש תכלית, יעוד, קידמה. האומנם חייבת תפיסה כזו להוביל ליאוש או לניהליזם? תשובתו של פופר הפוכה: היא מטילה את כל כובד האחריות על האדם ומעשיו, על כל פרט ופרט.