הגישה של אלתרמן בנושא היהודים בשואה, ובפרט בנושא היודנראט היתה מפתיעה וחריגה מאוד בנוף הציבורי של שנות החמישים. דווקא אלתרמן, המורה של דור תש"ח, שגם חניכי תנועות הנוער הציוניות בגולה – מחוללי מרד הגטאות, ראו בו ובשירתו את ההשראה לקריאת התגר והמרד שלהם, נקט גישה הפוכה לזו שהייתה מקובלת בארץ, על הימין ועל השמאל. הוא התייחס בהערכה רבה לדרך היודנראט, לצד הערצתו לדרכם של המורדים, ואף אמר שאילו הוא היה שם, הוא היה בצד של היודנראט.