הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר מוטרד. בצר לו, הלך האלוף (במיל') הד"ר מנחם פינקלשטיין אצל נתן אלתרמן ובחן את יחסו ל"טוהר הנשק", מוסר ומשפט. כוחה של אמנות איכותית, כל אמנות, בין השאר ברלוונטיות הנמשכת שלה. אלתרמן, ולא רק בשירתו הפובליציסטית (שיריו ב"העת והעיתון" או "הטור השביעי"), עומד במבחן הזמן. שירתו הרב-שכבתית מחזיקה טענות היפות גם להיום. מעניין, בהקשר הזה, מה קרה לאיכותם של הטקסטים שלו לאחר מלחמת ששת הימים, שעה שחדל משירתו לטובת פובליציסטיקה עיתונאית. האם קיים קשר, במקרה הזה, בין התוכן, הצורה ואיכותם הרב-דורית של הדברים? לא בכדי לא מצא המחבר אלא את משה יעלון כדי להביא דוגמה למי שדבריו המאוחרים של אלתרמן מדברים אל לבו: ב-1967 אלתרמן היה לאיש ארץ ישראל השלמה שגרס, כמו גולדה בשעתה, שאין כלל עם פלסטיני ואף נסוג, ולא בכדי, מעמדתו המוסרית ביחס למלחמה, גם אם היא הכרחית, בערבים.