מחבר 'הטור השביעי וטוהר הנשק', השופט והאלוף במיל' ד"ר מנחם פינקלשטיין, אינו טרמפיסט פוליטי שמשתמש בסוגיית טוהר הנשק האלתרמנית למטרות אחרות, אלא מי שחי את הסוגיה הזו, ליבן אותה והתחבט בה ועיצב אותה, במהלך שנים ארוכות ומכריעות. השאלות של הפעלת הכוח הצבאי וריסונו עלו על שולחנו בימי היותו התובע הצבאי הראשי בשנות האינתיפאדה הראשונה, וביתר שאת  בשנות מלחמת ראש השנה, 2000–2004, בהיותו הפרקליט הצבאי הראשי. אין כמוהו לשפוך על הסוגיה אור יקרות משפטי, היסטורי, צבאי – וגם, ובאופן מרשים ביותר, ספרותי.
ענייני מוסר הלחימה וטוהר הנשק ממוסגרים בספר בהקשרם הנכון, בתוך מערכת ערכים מאוזנת היטב. הם נסקרים בין פרק פותח הסוקר את החשיבות הרבה שייחס אלתרמן לצה"ל ולביטחון המדינה, לבין דברי סיום המזכירים את תפיסתו הבסיסית של אלתרמן שישראל היא מדינה הנתונה במצור ושעניינה הוא הצודק ביותר בעולם. הנשק, תמצת אלתרמן ב'ליל חניה' ופינקלשטיין מצטט זאת בהבלטה, הוא "שופך דם האדם ומָגִנו".