בשירים הרפסודיים הנרחבים, מרובי המפנים הדיאלקטיים, "אל הפילים" ו"סתיו עתיק", מן השירים המרכזיים ביותר בספר "כוכבים בחוץ", ממלא ה"עוד" תפקיד שניתן לתארו כ"אנתרופולוגי". מדובר בשירים, שהם, בין השאר, בעלי משמעות פוליטית. על רקע עליית הפאשיזם והנאציזם באירופה של שנות השלושים בוחן המשורר בשירים המורכבים ורבי הרבדים האלה את בעיית הולדתה מחדש של הפראות האנושית הבסיסית, שיש בה בעת ובעונה אחת יופי מרהיב ("אמיץ וזקוף הפרא", כתב אלתרמן לימים ב"שמחת עניים") וניכור מוסרי מחליא - הצירוף העקרוני שעליו מבוססת המנטליות הפאשיסטית: אסתטיזציה של ההיסטורי אגב ריקונו המוחלט מתוכנו האנושי המוסרי.