תסמונת ה"עוד" היוותה, ללא ספק, תבנית עומק, שהיתה משוקעת או מחורצת בסלע התשתית של הפיוט האלתרמני בתקופת "כוכבים בחוץ". התסמונת "זרמה" כמו מאליה במקצב, בתחביר ובחשיבה של המשורר. עם זאת, אין ספק שבחלקה החשוב לא פחות היתה התסמונת מודעת ואף מכוונת. בחלקה זה היא השפיעה בייחוד על המבנה והעריכה של הספר. על כך מעידה בבירור לא רק העמדת השירים "עוד חוזר הניגון" ו"אז חיוורון גדול האיר" בראש שני הפרקים הראשונים של "כוכבים בחוץ" אלא גם עריכת הספר בכללותה.

הקשר בין התסמונת לבין עריכה זו מסתמן בעיקר בתפישת הזמן השלטת בספר, אשר עלינו להבין את השלכותיה. על פיה ההווה הוא כמעט תמיד, להוציא רגעים בודדים של הוויה שלמה, רוויה ומלאה (המופיעים בעיקר בשירי הפרק השלישי של הספר), זמן של חסרים, של העדר שלמות, של רצונות שאינם יכולים להתגשם. המשורר שואף לגעת בו אולם מיד הוא מוסיף סיוגים המלמדים על כך שהמגע הישיר הינו קשה או גם מתוח ומסוכן (ראו השיר "הלילה הזה").