במספר שירים לא מבוטל ב"שמחת עניים" של אלתרמן וב"חופה שחורה " של יונתן רטוש יש נטייה אצל הקוראים להסיח את הדעת ממשמעות המלים וללכת שבי אחר צליליהן.  הקורא חש כאילו הוא שבוי ברשת צלילי השירים הללו, ואילו אל המשמעות הוא נוטה לשים לב בעמעום יחסי בלבד.  אחד הגורמים הבולטים ביותר בשירים הללו הוא ריתמוס הכופה את עצמו על הקורא, ריתמוס שמקורו במשקל סדיר מן הרגיל, משקל שלישוני לרוב (ביחוד אמפיבראך).  אך הריתמוס הכופה את עצמו שורשיו נעוצים גם בחזרות ברמות גבוהות יותר, כגון בשורות חוזרות ללא הצדקה עניינית מספקת, או בביטויים חוזרים במודגש, כשלעיתים קרובות ביטויים אלה יש בהם מן הנוסחתיות.  לעתים בולטת החזרה האנאפורית ו/או האפיפורית.  באחדים מהשירים הללו יש משום שיבוש בארגון הסטרופי הסדיר, בין אם כתוצאה מהתחלפות (סדירה או בלתי סדירה) של צורות סטרופיות שונות, בין אם כתצאה משימוש בחרז אחד לאורך מספר שורות רב מן הרגיל, בין אם כתוצאה מסדר שורות הנושא אופי מקרי מכל וכל, דהיינו סדר שורות שבו אי-אפשר לחזות מראש את סדר החרוזים ו/או את מספר השורות בכל בית.  לפעמים, להפך, לא זו בלבד שמספר השורות וסדר החרוזים קבוע בכל בית, כי אם נוסף על כך , ביטויי מפתח נוסחתיים מסוימים חוזרים בחרוזים במקומות הקבועים מראש.