"פגישה לאין קץ" הוא השיר השני המופיע בקובץ השירים הראשון של נתן אלתרמן: "כוכבים בחוץ". משיר זה לקוח גם שמו של הקובץ כולו. קרוב לוודאי שאין הוא הטוב בשירי המשורר, ובוודאי שאיננו המושלם שבהם. אך הוא מציג בפני הקורא קטע חשוב מעולמו השירי של אלתרמן, ואף מעמיד בעיות פרשנות. ידוע, למשל, הביאור המעמיד את הדובר בשיר לא מול אשה, אלא למול האמנות, השירה, והופך את האשה מבשר־ודם לסמל היצירה האמנותית. מבלי לשלול אפשרות זו של ביאור, ברצוני להעלות כאן ניסיון־ביאור־והארה המתבסס על פשוטו של הכתוב בשיר.