המאמר הבא פותח בנסיון לבאר שֵם מוזר של תת-פרק נידח בספר "עיר היונה", ומסיים בהצצה לפינות אפלות וְרִחְרוּחַ בפינות טחוּבוֹת ברחבי ומעמקי שירת אלתרמן.

 

ידובר הפעם על מרגלית מיוחדת, הנחבאת אי שם בירכתי ספרו של אלתרמן "עיר היונה", בפרק: "כְּחוּט הַשָּנִי", ושמה המלא של המרגלית: "שְלֹשָה שִירֵי גֻּזְמָאוֹת - מַעֲשִיּוֹת חֲדָשוֹת שֶל רַבָּה בַּר בַּר חָנָה".

 

ראשית חוכמה נִדָּרֵש כאן לשם המוזר והמסורבל לכאורה, כי ממילא  אצל אלתרמן כמו אצל אלתרמן "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה", והדברים מושכים והולכים ויורדים לתוככי התמטיקה העמוקה של השיר, של הפרק ואולי גם לשירת אלתרמן כולה. אם נסיוני אינו מטעני, הבעייה שלנו תהיה היכן לעצור, כדי לחזור הביתה בשלום.