"...טיולנו הפרטי בין שורותיו של "שדרות בגשם" תם, אך לא נשלם.

הקורא יכול, וגם צריך לדעתי, לחזור אל השיר הזה, בלי לחשוב, לנתח ולפרש כל מילה.

אם יזהה, פה ושם, איזה חיוך (צ'שיירי) קטן שעדיין "שט" בזויות פיה של איזו מטאפורה, או שורה מלוטשת, יוכל עכשיו לשער את מקורו של חיוך זה. 

כן, לאחר טיולנו זה, היפהפיה הבישנית שלנו אולי כבר איננה בתולית כשהיתה, אך אל דאגה, חידתה לא נפתרה עד תום, ועל פי אלתרמן גם לא תיפתר לעולם..."