שירו של נתן אלתרמן "פגישה לאין קץ" מהלך קסם ומסתורין על דורות של ישראלים. כשכנו הקודם לו, "עוד חוזר הניגון", זהו שיר התקדשות של המשורר לאמנותו, שיר אהבה לבת-השיר; אך להבדיל ממנו הוא חושף גם את הצדדים האכזריים של הקשר הזה. כל שורה בשיר הזה, כל מילה וגם רבות מהאותיות הבודדות, רוויות בעושר מטפורי, מצלולי והגותי הדורש פענוח. במשך כחודש, מדי יום חול, למדנו את השיר כולו, על פי הסדר, שורה אחר שורה ובית אחר בית: בכל יום "כפית" – קטע קטן ובעקבותיו דברי פרשנות והתבוננות, ודיון פתוח בין הגולשים. לפניכם רצף הכפיות, המפרש את השיר כולו, ומבחר קטן מן התגובות הפרשניות שעלו בעקבותיהן.