גם הכוכבים הגדולים של "כוכבים בחוץ", הלא הם המשולש העלמה, השירים והדרך, לא תמיד יכולים לכבות את הצער הפרטי, היומיומי, המכרסם באדם ומנכר אותו מסביבתו המודרנית. מעבר למנגינה יש שתיקה, מעבר לעלמה יש אם שידיה ריקות, מעבר לדרך נמצא הכאב החורש בודד את שדהו – והאבנים הן כדמעות בריסי העולם. לאלה, ולחיוך-התימהון שלהם, הקדיש אלתרמן את שירו "מעבר למנגינה". במסגרת מבצע הפייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' התבוננו בזכוכית מגדלת במארג העדין והמסתורי של השיר. לפניכם רצף הכפיות של השיר במלואו, ומבחר מדיוני הגולשים.