במרחב האדיר שבחוץ, בחלל הריק שבבית, בהר הבדידות שבספר האגדות: בשלושת המרחבים הללו, העוטפים זה את זה, מתחייכת נחמה אנושית בתוך אימת האינסוף. זה קורה בשיר קצר, שמערכת מוזיקלית משוכללת מדובבת בו ההרגשה כצליל: 'רועת האווזים', רגע לפני הווידוי הגדול של השיר 'איגרת'. במסגרת מיזם פייסבוק 'כפית אלתרמן ביום' התעכבנו בנחת על כל מילה בו, ואף על כל הברה וצליל כמעט, יום אחר יום. לפניכם רצף ה"כפיות" של השיר כולו, ומבחר מתגובות הגולשים.