בפתח כל פרק מארבעת פרקי "כוכבים בחוץ" קבוע כמזוזה שיר קצר ללא כותרת. הפרק השני, פרק שירת האהבה, הוא פרק של אהבה קשה וממכרת, אך בפתחו מתנוסס דווקא שיר של געגועים רכים וזיכרון של ספק-אהבה ישנה; ובראש השיר – המילה "אז", העומדת מול ה"עוד" שבפתח השיר הראשון בספר. זו תחילתו של מבט ארוך שהספר מפנה אל העבָר האישי, תוך שהוא חורז באורח סמלי "אהבה" עם "העבר"; "נרו יחיד כה ורפה", הוא אומר על זיכרון העבר, ורק כאשר גומרים אומר לא לכבות אותו אפשר לחזור אל ה"עוד" שאכן מגיע בסוף השיר. במסגרת "כפית אלתרמן ביום" התמכרנו לשיר אט אט, שורה שורה, והקשבנו לדקויותיו. לפניכם רצף הכפיות ומבחר מן הדיונים שהתעוררו בעקבותיהן.