אני בא ממשפחת שחקנים. אבי הוא השחקן גדי יגיל וסבי, אבי אִמי בלהה, היה השחקן משה חוּרְגֶל (1990-1901) ששיחק בתיאטרון “המטאטא” ו”הקאמרי”. סבא שלי, עליו השלום, היה החבר הכי טוב שלי, אבל הרבה לפני שהיה החבר האמיתי שלי, עוד לפני שנולדתי, הוא היה חבר של המשורר נתן אלתרמן (1970-1910). אני, לצערי, החמצתי את אלתרמן האיש. הוא נפטר בהיותי בן שנה וחצי. בכל פעם שהיה יוצא ספר חדש של אלתרמן, כך מספרים במשפחתנו, רחל מרכּוס, אשתו, היתה נכנסת אל סבתא וסבא שלי, פרוּמה ומשה, בעין חרוד 13, תל אביב, והיתה מביאה להם עותק מוקדש על ידי נתן.

על “עיר היונה” (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1957) ספרו החֶברתי, העבה והכולי של אלתרמן מן התקופה התיכונה, כתב המשורר לסבי הקדשה בזו הלשון: “לידיד מִני אז, לנאמן הבמה העברית, למשה חורגל, מאת אחד שוחרי משחָקו האמיתי, הישר והשופע, נתן אלתרמן”. אבל גם על ספרים מוקדמים יותר, למשל “כוכבים בחוץ” (יחדיו, 1938) שעליו תפארתו של אלתרמן, חתם את שמו ומסר ד”ש חמה בנוסח: “למ. חורגל בידידות רבה, נתן”.