בשיר חסר הכותרת, המתחיל במילים "בשם העיר הזאת", מלמד אותנו נתן אלתרמן שיעור יקר-ערך איך לחיות ואיך למות. מראות היומיום הם אוצר נצחי, וזיכרונם, אם נדע לנצור אותו ולהוקירו, ילווה אותנו באחרית ימינו אל פרידה מתוך השלמה. אך שם נצטרך להתמודד גם עם תוגת חיינו, עם בכיינו שלא בכינו. במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' בפייסבוק וברשתות נוספות נכנסנו יום יום, שורה אחר שורה, אל מעבה השיר המדבר אלינו באלף שפתותיו. לפניכם רצף העיונים שלי בשיר, עם מבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים.