עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ, הָרוּחַ אֵיתָן.

הַמְּלָאכָה נֶעֶשְׂתָה, חֵי שָׁמַיִם!

נָרִים כּוֹס, קַפִּיטָן, שֶׁל בְּרָכָה, קַפִּיטָן.

עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ עַל הַמַּיִם.

(נתן אלתרמן, "נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי", 15.1.1946)

 

ב-28 באוגוסט 1945 נחתה בחשאי בחוף קיסריה ספינת עץ קטנה בשם "דלין", בפיקודו של רב-החובל האיטלקי-יהודי אנריקו לוי ועל סיפונה צוות ימאים איטלקי ו-35 מעפילים, ניצולי שואה. הייתה זו ספינת המעפילים הראשונה אשר הפליגה בתום מלחמת העולם השנייה מחופי אירופה לארץ ישראל. ה"דלין" חנכה את הנתיב הימי, אשר הפך לגשר על פני מים סוערים, בין ה-TERRA FERMA, אותו ביטוי איטלקי המתייחס ל"קרקע מוצקה" ומייצג הגעה לחוף מבטחים לאחר חציית האוקיינוס ובין ה- TERRA PROMESSA – החוף המקוּוֶה של ארץ ישראל. 

 

איטליה, שזה עתה יצאה ממלחמת העולם השנייה הייתה אחד הבסיסים המרכזיים של ההעפלה היהודית ומנמליה יצאו בזו אחר זו אוניות מעפילים. הדבר היה בעקבות תהליכי-עומק שציינו את אלה מבין יהודי אירופה ששרדו את השואה. עם תום המלחמה החליטו למעלה מרבע מיליון יהודים, ניצולי השואה, לברוח ממזרח אירופה למרכזה ונעו בעיקר לכיוון מחנות העקורים בגרמניה, איטליה ואוסטריה. רבבות חצו את מעברי הרי האלפים המושלגים ונדדו לאורך המגף האיטלקי, בקוותם להגיע אל חופי הים התיכון ונמליו ומשם להפליג לארץ ישראל.

 

בדצמבר 1945 חתרה לעבר ארץ ישראל אוניית מעפילים קטנה, "חנה סנש", ששברה את המצור הבריטי על חופי הארץ והורידה את מעפיליה בחוף נהריה. הקברניט שלה (באיטלקית ה"קפיטן"), היה איטלקי בשם אנסלדו. בעת ההיא פורסם כי אנסלדו אמר דברים חמים במסיבה שנערכה לכבודו בארץ (הוא הורד עם המעפילים לחוף ולאחר זמן קצר חזר לאיטליה):