נתן אלתרמן נחשב לאדם רציני, מכונס בעצמו ואפילו מרוחק. ידוע שהוא לא אהב, בלשון המעטה, לשוחח על יצירותיו, ואפילו כשמישהו החמיא לו, על שיר שפרסם, או טור פוליטי מחורז, הפנה לו את הגב והסתלק. הוא גם לא התראיין, וכל מי שהכיר אותו ידע שלא כדאי לשוחח איתו שיחה בטלה. בקיצור – אדם סגור הנראה לרוב טרוד ואפילו עצוב.

ועם כל זאת, על כך שהיה לו חוש הומור מפותח מעידות יצירותיו בכל התחומים, אך כלפי חוץ נראה חיוך על פניו רק לעיתים רחוקות. אבל ידוע לפחות על מקרה אחד שהוא השתתף במתיחה.

השנה – 1940. המבקר ישראל זמורה התחיל להוציא את כתב העת הספרותי "מחברות לספרות" ואלתרמן תרם לחוברת הראשונה חמישה משיריו וביניהם שיר בשם "הבאר", שפתח את החוברת.