באחד הטורים הקודמים סיפרנו על המשורר נתן אלתרמן שהתנדב בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ליחידה מיוחדת במינה של ההגנה שנקראה "ס. עו. ס" (ר"ת של סופרים, עורכי דין ו...סנדלרים) – אנשי בוהמה תל אביביים שאומנו להגן על הארץ, אם היא תותקף, חלילה, על ידי צבא רומל. הבטחנו אז שזה רק פרק ראשון ב"פייטריות" של אלתרמן וישנו גם פרק שני, קרבי עוד יותר, אם כי לא מוצלח במיוחד. אז הנה, הוא לפניכם.

 

הימים – קיץ 1948. מלחמת העצמאות בעיצומה. לפתע, בלי שום הודעה מוקדמת, נעלם "הטור השביעי" מהעיתון "דבר". בין 10 לספטמבר ל-12 בנובמבר 1948, יותר מחודשיים, ציפו הקוראים לשווא לשובו של הטור. גם באוגוסט ובתחילת ספטמבר הייתה השתתפותו של המשורר בעיתון דלה. מה קרה? דומה שרק מעטים שמו לב לידיעה קצרה שהופיעה ב"מעריב" ב-20 באוגוסט, תחת הכותרת: "אלתרמן הפך ל...סוד צבאי". סופר בה כי המשורר בן ה-38 התגייס לצה"ל, ודחה את כל הפניות שישרת במחת"ר (מחלקת התרבות), משום שהוא רוצה "להיות חייל ככל החיילים". הידיעה עצמה צונזרה כנראה, כי מתחת לכותרת מופיע משטח לבן ובסופה כתוב ברמז, כי לא ניתן לכתוב יותר על גיוס המשורר משום ש"אדם הלובש מדים הופכות כל הלכותיו לסוד צבאי...".