מעניין להיווכח כי ממש באותה עת, שבּה כתב ויליאם באטלר ייטס הבוגר והמנוסה את "לֵדה והברבור" (1928), שיר ה"מכַכּב" במיטב האנתולוגיות של השירה האנגלית המודרנית, כתב גם משורר צעיר ובלתי נודע, טירון גמור בקריית ספר, שיר בעל אותה מגמה רעיונית ועל אותו מוטיב עצמו. גם הצעיר התל-אביבי נתן אלתרמן, שעשה כשנתיים  בצרפת לרגל לימודיו (בין השנים 1921-1931), החל לחבר בסוף שנות העשרים שירים "קלסיים", שחזותם סדורה וממושטרת, אך מתחת לפני השטח רוחשים  בהם יצרים עזים ופרועים.

המאמר המלא