האב, כארכיטיפ, הוא אושיית יסוד בשירתו הלירית של נתן אלתרמן. הוא מגלם את האחריות, הבינה, המציאותיות וההתמדה. הרביעי בין ארבעת האחים ב'שיר עשרה אחים' מקדיש את המנונו לאב – והשיר הוא העיון הפיוטי המקיף ביותר של אלתרמן בנושא הזה. קראנו את השיר, ואת זמר-האחים שבעקבותיו, מדי יום לאורך יותר משלושה חודשים במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' בפייסבוק וברשתות נוספות. עיוניי המפורטים בשיר ובזמר, בית אחר בית ושורה אחר שורה, על שלל ממדיהם הרעיוניים והאסתטיים, וכן מבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים, מוגשים לכם כאן ברצף אחד.

המאמר המלא