הצגת "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" הועלתה ערב־ערב, לפעמים פעמיים באותו ערב, קודם כל בבית ארלוזורוב בתל אביב, שהיה משכנו של תיאטרון "אהל", אך גם בערים וביישובים בכל רחבי הארץ. כבר בשבוע שבו נערכה הצגת הבכורה נדד התיאטרון מתל אביב לנתניה, חדרה, כפר סבא, חיפה ונס ציונה. בהמשך הגיעה ההצגה כמעט לכל מקום יישוב, לירושלים, לחיפה, לרמת גן, לפתח תקווה, לרעננה, וכן ערכה סיבוב הופעות בהתיישבות העובדת בעמקים ובגליל, והגיעה עד ליישובים כמו נהלל וכפר מסריק. ב-19.6.1943 הוציא תיאטרון "אהל" תוכנייה מיוחדת לרגל הצגת ה-100, והיא המשיכה לרוץ עד אפריל 1944, בסך הכל 300 הצגות, ובכך היתה ההצגה למתחרה של הצגה אחרת שהעלה ה"אהל" ושפשוט סירבה לרדת מן הבמה, הלא היא "החייל האמיץ שוויק".

בספרו "תיאטרון 'אהל' — סיפור המעשה" (1983) כותב יהודה גבאי כי הצגת "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" יצאה גם לסיור מחוץ לגבולות הארץ, אך לא ציין מתי והיכן. עוד ידוע לנו כי ההצגה הועלתה בשנית על־ידי התיאטרון העברי "פרגוד" שפעל בניו יורק בחסות ההסתדרות העברית באמריקה, מה שמעיד על כך שהדי ההפקה של "אהל" הגיעו למרחוק. במודעה שפורסמה בעיתון "הדאר" נמסר כי הצגת הבכורה של "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת סמי גרונימאן בתרגומו של נתן אלתרמאן (כך!) נועדה להיערך ב-13.5.1945 בתיאטרון "מאסטר" בניו יורק (103 ריוורסייד דרייב מערב), ממש ימים אחדים לאחר סופה הרשמי של מלחמת העולם השנייה. מי שביים את ההפקה החדשה היו ארווין פיסקטור, מגדולי הבמאים בני התקופה, בעזרתו של רייקין בן ארי, שנמנה עם שחקני "הבימה" שערקו בעת ביקור הלהקה בניו יורק, שם ייסד את תיאטרון "פרגוד". בן ארי היה לימים מורם למשחק של מרלון ברנדו, וולטר מתיאו וטוני קרטיס.