לקראת סיום מפגשם הלילי של עשרת האחים מבקש האח התשיעי להציב כיסוד לכל שירי קודמיו את שוועת הנרדף, כלומר את בקשת הצדק, תביעת הדין, ודרישת הצלת "דמי היחיד" מן העריצות הצדקנית. האחים, במקהלה גדולה הבוקעת אי-משם, מהדהדים את אחיהם, כמאשרים את דבריו, ומוסיפים בכל פעם משלהם, עד שהם מוצאים עצמם בסימביוזה הרמונית של חזרות. קראנו את השיר מדי יום, לאורך כמה שבועות, במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' בפייסבוק וברשתות נוספות. עיוניי המפורטים בו, הבוחנים את שלל ממדיו הרעיוניים והאסתטיים, וכן מבחר מהתגובות הפרשניות של הקוראים ואף איורים מיוחדים למדור זה מאת רזיה ריצ'מן, מוגשים לכם כאן ברצף אחד.