השיר השביעי במסגרת המדור "הטור השביעי" – "אלף בית" –  נדפס בעיתון "דבר" ביום 19.3.1943.

את השיר כתב אלתרמן לרגל איחודן של שתי סיעות  ("פְּלַגּוֹת" בלשון השיר) במפלגת "פועלי-ציון" והתלכדותן למפלגה מאוחדת.   לכאורה כתב כאן  אלתרמן  באירוניה קלילה, והציג את המאורע כמין אוּטוֹפּיה על-טבעית שנתגשמה מול  עיניו הרואות. עד לאותו איחוד היסטורי בין סיעה א' לסיעה ב',  ראתה  המציאוּת הפוליטית במקומותינו רק פילוגים ופירוק לגורמים, ולפתע פתאום אירע נס חד-פעמי וחסר תקדים. 

 

אחדוּת, אחידוּת והתאחדוּת הן מושגים נדירים בזירה הפוליטית. לעומת זאת, מריבות, פיצולים ושסעים הן תופעות הנפוצות בה עד מאוד. לפיכך, אלתרמן – בתקופה של  קיטוב פוליטי חריף בין "מחנה הפועלים" לבין הרֶוויזיוניסטים, הביט משתומם על התאחדותן של שתי סיעות פוליטיות למפלגה אחת, ודיבר עליה כעל פלא היסטורי.