המת-החי, גיבור 'שמחת עניים', מציג בשיר זה את מסגרת העלילה ואת התפקיד שהוא רואה בה לעצמו: העד, המשקיף והמגן המתגנב לעיר הנצורה לשמור על אשתו החיה עד הרגע האחרון ובעיקר בו. למה הוא מייחל בעצם – שהיא תרודף אליו בחרב, או תחיה עוד ערב? אהבתו הפרדוקסלית, לא עד מוות אלא לפניו ואחריו ומתחתיו ומעליו, מצוירת בשיר זה. במסגרת המבצע רב-השנים "כפית אלתרמן ביום" ברשתות החברתיות האזנו בסבלנות לכל מילה בשיר זה, והצגנו אותו במבט רוחבי המבליט את ההקבלות, ההדים וההתפתחות. לפניכם רצף העיונים בשיר כולו, עם מבחר מן התגובות הפרשניות של המשתתפים.